דנציגר נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפניי בקשה מטעם הנתבע 1 (להלן- הבנק) לסילוק התובענה שלפנינו על הסף מחמת התיישנות, מעשה בית דין, והיותה טרדנית וקנטרנית.

יצוין, כי הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ולא העלה כל טענה לגבי התביעה ולכן ביום 15.5.12 ניתן פסק דין חלקי בעניינו.

2.עניינה של התובענה שלפנינו, בקשה להצהרה על בטלות הסכם ערבות ודרישה כספית בסך של 1,500,000 ₪ בשל רשלנות נטענת של הבנק וריביות שנגבו מהתובע שלא כדין.

3.הרקע לתובענה הוא חתימה של התובע בשנת 1990, עם עוד ארבעה נוספים, על כתב ערבות לטובת בני הזוג גרוס (להלן- גרוס), במסגרת בקשתם לקבלת משכנתא מהבנק.

משלא פרעו גרוס את ההלוואה - מימש הבנק את המשכנתא ומכר את דירתם.

לטענת התובע, לאחר מכירת הדירה המשיך הבנק לדרוש ממנו ומהערבים הנוספים את החוב של גרוס בטענה כי המשכנתא לא נפרעה ממכירת הדירה הואיל ונתגלה שהמשכנתא לא נרשמה כדין.

כעולה מכתב התביעה ומטענות הצדדים שהועלו לאחר מכן, התובע ניהל שני הליכים משפטיים, אחד נגד הבנק (המ' 3956/06) והשני (א 19967/99) נגד באי הכוח שטיפלו במכירת הדירה.

בסופם של שני ההליכים נדחו טענותיו של התובע , ולא בוטל חיובו לפירעון החוב של גרוס.

4.לטענת התובע, הוא חויב על ידי הבנק בפירעון חלק מההלוואה בסך של 106,000 ₪ אשר בגינו ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, והחוב "צמח" ועומד עתה על סך של 1,200,000 ₪.

5.בהליך שלפנינו, שהוגש למעלה מ-15 שנים לאחר שניתן פסק הדין האחרון בשני ההליכים שצוינו לעיל, טוען התובע כי גילה לאחרונה שקמו לו שתי עילות תביעה חדשות נגד הבנק, אשר מכוחן יש להתיר את בירור התובענה.

6.העילה הראשונה, אשר לה טוען התובע היא עילת רשלנות של הבנק שלא הייתה קיימת בהליך הקודם ונולדה לאחרונה בשל פסיקה חדשה של בית הדין לחוזים אחידים (ת"א 8002/02) לפיה סעיפים בחוזה משכנתא, הדומים לסעיפים שמכוחם שוחרר הבנק מאחריותו לאי רישום המשכנתא על הדירה נשוא התובענה שלפניו, נפסלו לאחר שנמצאו כתנאים מקפחים בחוזה אחיד.

7.ההתפתחות הנוספת ,לטענת התובע, המהווה עילה לחידוש התובענה נגד הבנק היא המגמה שקמה לאחרונה לפיה בתי הדין מתערבים לטובת לקוחות אשר נעשקו לכאורה על ידי בנקים המפרים את תנאי היתר העסקה שקיבלו מבתי הדין הרבניים, כדוגמת היתר העסקה שנתן הנתבע 2 לבנק ואשר שמכוחו הותרה ההלוואה לגרוס.

לטענת התובע, הבנק פעל בניגוד להיתר העסקה בעת שלא התייצב לדיונים שנקבעו בפני הנתבע 2, וכן גבה מהתובע הפרשי ריבית והצמדה מופקעים, בניגוד להיתר העסקה.

8.בבקשתו לסילוק התביעה על הסף טוען הבנק , כי התביעה מתייחסת לאירועים אשר תקופת ההתיישנות לגביהם חלפה לפני שנים רבות, הן ביחס לטענה בדבר אחריות הבנק והן בטענת ההפרה לכאורה של היתר העסקה.

לטענתו, סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958, (להלן - חוק ההתיישנות) מתיר את הארכת תקופת ההתיישנות רק במצב בו נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה ולא במצב של שינוי הלכה המשפטית.

אשר להיתר העסקה טוען הבנק, כי שטר העסקה שצירף התובע הוא שטר שנחתם עם הבנק בשנת תש"ס, קרי: עשר שנים לאחר החתימה על כתב הערבות, וגם ממועד זה חלפה כבר תקופת ההתיישנות.

עוד טוען הבנק, כי גם מבלי להיזקק לטענת ההתיישנות הרי שהתובע מושתק ממילא מלטעון טענותיו ולבקש את בטלות הסכם הערבות בשל קיומו של מעשה בית דין.

משניתן פסק הדין בעניינו של הסכם הערבות ולא הוגש עליו ערעור - הפך פסק הדין לחלוט ומחייב.

לטענת הבנק, הנטען בתביעה זו הוא מחזור של טענות התובע אשר נדחו לגופן בהליכים קודמים, והתובע אינו רשאי לשוב ולהעלותן כעת.